הברק ממזרח | קול של אלוהים | פירושים לאמירה השבע עשרה
למען האמת, כל המילים שאלוהים אמר הן דברים שבני האנוש לא יודעים. אלה כל השפות שבני האדם לא שמעו, ולכן אפשר להגדיר זאת כך: דברי האל עצמם הם תעלומה. רוב בני האדם טועים וחושבים שרק דברים שבני האדם לא יכולים לתפוס באופן קונספטואלי, ענייני השמיים שאלוהים מאפשר לבני האדם להכיר כעת או האמת לגבי מה שאלוהים עושה בעולם הרוחני הם תעלומות. זה מוכיח שבני האדם לא מתייחסים לדברי האל באופן שווה, ושהם לא נוצרים אותם בלבם, אלא מתמקדים בדברים שהם חושבים שהם "תעלומות". זה מוכיח שבני האדם לא יודעים מה הם דברי האל ומה הן תעלומות – הם רק קוראים את דברי האל מתוך המושגים שלהם עצמם. האמת היא שאין אף אדם שאוהב את דברי האל באמת – זה שורש הסיבה לכך שנאמר ש"בני האדם מומחים בהונאתי". אלוהים בשום אופן לא אומר שבני האדם חסרי כל ערך או שהם שברי כלי. זה מצבה של האנושות בפועל. בני האדם עצמם לא בטוחים במיוחד כמה מקום אלוהים תופס בלבם – רק אלוהים עצמו יודע זאת באופן גמור. על כן, בני האדם הם כמו תינוקות יונקים כרגע – הם לא מודעים לחלוטין לסיבה לכך שהם שותים חלב ולמטרה שלשמה הם שורדים. רק אמם מבינה את הצרכים שלהם, והיא לא תיתן להם לגווע מרעב ולא תיתן להם לאכול יתר על המידה ולמות מכך. אלוהים מכיר הכי טוב את הצרכים של בני האדם, ולכן לפעמים אהבתו מתבטאת בדבריו, לפעמים מתבטא בהם השיפוט שלו, לפעמים דבריו פוגעים בלב לבם של בני האדם, ולפעמים דבריו כנים וישרים מאוד. זה מאפשר לבני האדם לחוש באדיבותו ובנגישותו של אלוהים, ובכך שהוא לא "הדמות המאיימת" שהם מדמיינים, ישות שלא ניתן לגעת בה, ושהוא לא "בן השמיים" שבדעתם של בני האדם, ישות שלא ניתן להביט ישירות בפניה, ושהוא במיוחד לא ה"תליין" שבני האדם מדמיינים, אשר רוצח את החפים מפשע. כלל טבעו של אלוהים מתגלה בעבודתו, טבעו של אלוהים כבשר ודם היום עדיין מתבטא בעבודתו, ולכן הכהונה שאלוהים מבצע היא כהונה של מילים, ולא מה שהוא עושה או מראהו החיצוני. בסופו של דבר, כל בני האדם יזכו בהנחיה מדברי האל ויושלמו בזכותם. בחוויותיהם, משום ההכוונה של דברי האל, הם יזכו בנתיב לנוהג, ובאמצעות הדברים שאלוהים מבטא, בני האדם יכירו את כלל טבעו. בזכות דברי האל, כל עבודתו תושג, בני האדם יתעוררו לחיים, וכל אויביו יובסו. זו העבודה העיקרית, ואיש לא יכול להתעלם ממנה. מוטב שנעיין בדבריו: "קולי מהדהד כרעם ומאיר את ארבע כנפות העולם ואת העולם כולו, ובעיצומם של הרעם והברק, האנושות מוכה אפיים ארצה. אף אדם לא עמד איתן בעיצומם של רעם וברק: רוב בני האדם מאבדים את העשתונות מרוב פחד בבוא אורי, והם לא יודעים מה לעשות." כשאלוהים פותח את פיו, דברים פשוט בוקעים ממנו. הוא מגיש הכל באמצעות דבריו, ודבריו מחוללים שינוי בכל הדברים, וכל בני האדם מתחדשים באמצעות דבריו. למה מתייחסות המילים "הרעם והברק"? ולמה מתייחסת המילה "אורי"? אין שום דבר שיכול להימלט בדברי האל. הוא משתמש בדבריו כדי לחשוף את דעתם של בני האדם במערומיה ולבטא את כיעורה. הוא משתמש בדבריו כדי לטפל באופי הישן של בני האדם ולהשלים את כל בני עמו. האין זו החשיבות של דברי האל? בתבל כולה, אלמלא התמיכה והחיזוק של דברי האל, האנושות כולה הייתה מושמדת וחדלה מלהתקיים לפני זמן רב. זה העיקרון של מה שאלוהים עושה, וזו שיטת העבודה של תוכנית הניהול שלו בת ששת אלפי השנים. ניתן לראות בכך בבירור את חשיבותם של דבריו. דבריו של אלוהים חודרות ישירות אל מעמקי נשמותיהם של בני האדם. ברגע שהם רואים את דבריו, הם מוכי תדהמה ובעתה והם נסים על נפשותיהם בפזיזות. הם רוצים להימלט מהמציאות של דבריו, וזו הסיבה לכך שיש "פליטים" כאלה בכל מקום. מיד לאחר שדברי האל נאמרים, בני האדם קמים על רגליהם. זה היבט אחד של צלם כיעורם של בני האדם שאלוהים מבטא. ברגע זה, כל בני האדם מתעוררים בהדרגה מערפול החושים שלהם. נדמה שכל בני האדם פיתחו בעבר שיטיון, ושכעת הם רואים את דברי האל ונדמה ושהמחלה ממשיכה לתת את אותותיה, ושהם לא מסוגלים לשוב למצבם הקודם. זה מצבם של כל בני האדם בפועל, וזו ההתגשמות האמיתית של המשפט הבא: "כשנצנוץ קלוש של אור מתחיל להבליח במזרח, בני אדם רבים מתעוררים בן-רגע מאשליותיהם, משום הנהרה המרגשת. אולם איש מעולם לא הבין שבא היום שבו אורי יורד ארצה." זו הסיבה לכך שאלוהים אמר, "רוב רובם של בני האדם מוכים בהלם לנוכח הופעת האור." זה ניסוח ראוי לחלוטין. האופן שבו אלוהים מתאר את האנושות לא מותיר מקום אפילו לחודה של מחט – הוא באמת עשה זאת באופן מדויק וללא שגיאות, וזו הסיבה לכך שכל בני האדם משתכנעים לגמרי, ובלא יודעין, אהבתם לאלוהים התחילה לצמוח ממעמקי לבם. רק כך הופך מקומו של אלוהים בלבם של בני האדם לממשי יותר, וזו גם דרך אחת שבה אלוהים עובד.
