הברק ממזרח | מהו אדם אמיתי

הברק ממזרח |מהו אדם אמיתי

תפקידי הוא לנהל את האדם. מעבר לכך, נגזר עליו שאכבוש אותו כשבראתי את העולם. בני האדם לא יודעים שאכבוש אותם לחלוטין באחרית הימים, והם גם לא מודעים לכך שהעדות לכך שאביס את השטן היא כיבוש בני האנוש המרדניים. אך כבר אמרתי לאויבי כשהוא נאבק בי שאכבוש את מי שנלקחו על ידי השטן וכבר מזמן הפכו לילדיו ולמשרתיו הנאמנים השומרים על ביתו. המשמעות המקורית של המילה "כיבוש" היא הבסה, השפלה. על פי הגדרתו של עם ישראל, פירושה הוא תבוסה מוחלטת, השמדה, והבראת מישהו למצב שהוא לא יכול להתנגד לי עוד. אך כפי שאתם מגדירים זאת כיום, פירושה הוא כיבוש. עליכם לדעת שאני מתכוון להשמיד ולהרוס לחלוטין את המזיק שקרבם של בני האנוש, כך שהוא לא יוכל עוד למרוד בי, ועל אחת כמה וכמה לא יוכל לקטוע את עבודתי או להפריע לה. לכן, בעיני בני האדם פירוש המילה הוא כיבוש. תהיה הקונוטציה של המונח אשר תהיה, עבודתי היא להביס את האנושות. זאת מפני שהאנושות אכן קשורה בניהול שלי, אך ליתר דיוק, האנושות אינה אלא אויבת שלי. האנושות הוא השטן המתנגד לי וממרה את פי. האנושות אינה אלא התולדה של השטן שאותו קיללתי. האנושות אינה אלא צאצא הארכי-מלאך שבגד בי. האנושות אינה אלא המורשת של השטן, המסוכסך עמי, שאותו כבר תיעבתי ודחיתי. הרקיע מעל האנושות קודרים ואפלים ואין בו ולו ניצוץ של בהירות. העולם האנושי שרוי בעלטה מוחלטת, ובעלטה כזו, בן אדם לא יכול לראות את ידו כשהוא פורש אותה מולו, ולא יכול לראות את השמש כשהוא מרים את ראשו. הדרך שלרגליו היא דרך בוצית ומלאת מהמורות, מתעקלת ונפתלת. הארץ כולה זרועה גוויות. הפינות באפלה מלאות בשרידי המתים. הפינות הקרות והחשוכות דחוסות בהמוני שדים המתגוררים שם. גם לאורך כל תולדות האנושות, המוני שדים מופיעים לפרקים. צאצאיהם של שפע בהמות מכוסים בזוהמה נלחמים פנים אל פנים במאבק אכזרי שקולו מעורר אימה בלב. בזמנים כאלה, בעולם כזה, וב"גן עדן ארצי" כזה, היכן מחפשים את רגעי האושר שבחיים? לאין הולכים למצוא את יעד החיים? האנושות שמזמן נרמסה תחת רגלי השטן, פועלת בצלם השטן – והיא אף מהווה התגלמות שלו. בני האנוש הם העדות לכך שהם "עדי השטן, ללא ספק." בני אנוש כאלה, חלאות אדם שכאלה או צאצאים כאלה של משפחת האדם המושחתת – איך הם יוכלו להיות לשאת עדות על אלוהים? מהיכן מגיע כבודי? היכן עדי? האויב הניצב נגדי ומשחית את האנושות כבר הכתים את האנושות, את הבריאה שלי, הגדושה בכבודי ובהבאתי לידי ביטוי. הוא גנב ממני את כבודי, ומה שהוא הטמיע באדם אינו אלא רעל עם קורטוב של כיעורו של השטן, וקורטוב ממיץ פרי עץ הדעת. בראשית בראתי את האנושות, כלומר, בראתי את אבי האנושות, אדם. הוא היה מוחשי ובעל צורה, וגדוש חיוניות, ובנוסף, כבודי היה לו לחברה. היה זה היום המכובד שבו בראתי את האדם. לאחר מכן, נוצרה חווה מגופו של אדם, והיא הייתה אם האנושות. כך היו ברואיי מלאים בנשמת החיים שלי וגדושים בכבודי. בראתי את אדם במו ידיי והוא היה ייצוג של צלמי. אם כן, הפירוש המקורי של "אדם" היה להיות הבריאה שלי, שהוטמעו בה החיוניות והכבוד שלי, שהיא מוחשית ובעלת צורה טובה, עם רוח ונשמת חיים. הוא היה הבריאה היחידה שזכתה לרוח ושיכולה הייתה לייצג אותי, להיות בצלמי ולזכות בנשמת החיים שלי. בראשית, חווה הייתה הברייה השנייה בעלת נשמת החיים שהחלטתי לברוא, כך שהפירוש המקורי של "חווה" היה להיות בריאה שייעודה הוא להמשיך את כבודי, שהיא מלאה בחיוניות ויתרה מזאת, שכבודי מוטמע בה. חווה יצאה מאדם, כך שגם היא הייתה בצלמי, מפני שהיא הייתה הברייה השנייה שנבראה בצלמי. הפירוש המקורי של "חווה" היה להיות יצור חי, שקיבל רוח, שקיים בבשר ודם, שהיה העדות השנייה שלי וכן צלמי השני באנושות. הם היו אבי האנושות ואם האנושות, האוצר הטהור והיקר שלה, ובמקור הם היו יצורים חיים בעלי רוח. עם זאת, השטן רמס ובזז את צאצאי אבות האנושות וסגר את העולם האנושי בעלטה גמורה, כך שהצאצאים האלה לא מאמינים עוד בקיומי. הדבר המתועב עוד יותר הוא העובדה שבו-בזמן שהשטן משחית ורומס בני אדם, הוא לוקח באכזריות את כבודי, את עדותי, את החיוניות שהענקתי לבני האדם, את נשמת החיים והחיים שנפחתי לתוכם, את כל כבודי בעולם האנושי ואת כל המאמץ והטרחה שהשקעתי באנושות. האנושות לא נמצאת עוד באור. היא איבדה את כל אשר הענקתי לה, והיא משליכה מעליה את הכבוד שהענקתי. כיצד יוכלו בני האדם להודות בכך שאני אדון הבריאה? כיצד יוכלו להאמין בקיומי בשמיים? כיצד יוכלו לגלות את ביטוי כבודי בארץ? כיצד יוכלו הנכדים האלה להחשיב את האל שאבותיהם יראו מפניו כאדון הבריאה שלהם? הנכדים מעוררי הרחמים האלה "העניקו" לשטן בנדיבותם את הכבוד, את הצלם וכן את העדות שהענקתי לאדם וחווה, ואת החיים שהוענקו לאנושות שבהם היא תלויה. הם כלל לא שמים לב לנוכחותו של השטן, כשהם נותנים לו את כל כבודי. האין זה המקור להגדרה של "חלאת אדם"? כיצד יכולה אנושות כזו, שדים רשעים שכאלה, גוויות מהלכות שכאלה, דמויות כאלה של השטן, אויבים כאלה שלי להחזיק בכבודי? אשיב לעצמי את כבודי, את עדותי בקרב בני האדם, ואת כל מה שהיה שייך לי בעבר ושנתתי לאנושות לפני זמן רב – אכבוש את האנושות לחלוטין. עם זאת, עליכם לדעת שבני האדם שבראתי היו קדושים, בצלמי ועם כבודי. במקור, הם לא היו שייכים לשטן, ולא היו נתונים לרמיסתו, אלא ביטוי טהור שלי הנקי מכל שמץ של רעל השטן. לפיכך, אני מודיע לכולם שאני רוצה רק את מה שבראתי במו ידיי, את הטהורים שלי האהובים עליי, שמעולם לא היו שייכים לאף ישות אחרת. יתרה מזאת, אתענג מהם ואראה בהם את כבודי. אולם רצוני הוא לא באנושות שהשטן השחית ואשר שייכת לשטן היום, שכבר אינה בריאתי המקורית. כיוון שאני רוצה להשיב לעצמי את כבודי בעולם האנושי, אכבוש לחלוטין את הניצולים הנותרים של האנושות, כהוכחה לכבודי בניצחוני על השטן. אני רואה בעדותי רק התממשות ומקור הנאה. זוהי כוונתי.

האנושות התפתחה במהלך רבבות שנות היסטוריה כדי להגיע למקום שבו היא כיום. עם זאת, האנושות של בריאתי המקורית התנוונה זה מכבר. היא כבר לא מה שהתכוונתי ליצור, ולכן, בני האדם כפי שאני רואה אותם, כבר לא ראויים להיקרא אנושות. במקום זאת, הם ראויים להיקרא חלאות אדם שהשטן בזז, וגוויות מהלכות רקובות שהשטן חי בקרבן ועוטה כלבוש. בני האדם לא מאמינים בקיומי כלל, והם לא מקבלים בברכה את בואי. האנושות רק מגיבה באי-רצון לבקשותיי, מסכימה איתן באופן זמני, ולא חולקת איתי בכנות את השמחה והעצב שבחיים. כיוון שבני אדם רואים בי דבר בלתי נתפס, הם מעמידים פנים באי-רצון שהם מחייכים אליי, וחושפים את האופן שבו הם מתחנפים לסמכות. זאת משום שבני אדם לא מכירים את עבודתי, וקל וחומר שהם לא יודעים מה כוונתי כיום. אדבר אל כולכם בכנות – ביבוא היום, הייסורים של כל מי שעובד אותי יהיו קל לעומת ייסוריכם. למעשה, מידת אמונתכם בי לא עולה על זו של איוב – ואף אמונתם של הפרושים היהודים גוברת על אמונתכם – ולפיכך, בימי האש הקרבים, סבלכם יהיה חמור יותר מזה של הפרושים כשישוע נזף בהם, חמור יותר מזה של 250 המנהיגים שהתנגדו למשה, וחמור יותר מזה של סדום בלהבות האש שבהן נחרבה. כאשר משה היכה בסלע, והמים שיהוה העניק פרצו מתוכו, היה זה משום אמונתו. כאשר דוד ניגן מנגינה בשבחי – וליבו היה מלא שמחה – היה זה משום אמונתו. כאשר איוב איבד את המקנה שלו שהתפזר בהרים, כשהוא איבד רכוש משפחתי בעל ערך רב, וכשגופו כוסה בשחין, היה זה משום אמונתו. כאשר הוא שמע את קולי, קול יהוה, וראה את כבודי, כבוד יהוה, היה זה משום אמונתו. יכולתו של פטרוס ללכת בעקבות ישוע המשיח נבעה מאמונתו. מוכנותו להיצלב למעני ולתת עדות של כבוד גם היא נבעה האמונתו. כאשר יוחנן ראה את דמותו המכובדת של בר האנוש, הדבר נבע מאמונתו. כשהוא ראה את חזון אחרית הימים, הדבר נבע קל וחומר מאמונתו. כשבני האומה הגויה לכאורה יקבלו את התגלותי, ויגלו ושחזרתי כבשר ודם כדי לעשות את עבודתי בקרב בני האדם, יהיה זה גם כן משום אמונתם. כשדבריי החמורים מכים בבני אדם, וכך הם מתנחמים וזוכים לישועה, האין זה קורה משום אמונתם? מי שמאמין בי ומצוי במצוקה – האם הוא לא נתון גם לדחייתו של העולם? מי שחיי מחוץ לדבריי ובורח מייסורי הניסיון – האם הם לא נסחפים בעולם ללא מטרה? אנשים כאלה דומים לעלי שלכת העפים אנה ואנה ללא מקום מנוחה, ועל אחת כמה וכמה ללא דברי הנחמה שלי. אף שהייסורים והזיכוך שלי לא רודפים אותם, האין הם הקבצנים המרחפים, המשוטטים ברחובות שמחוץ למלכות השמיים? האם העולם הוא באמת מקום מנוחתכם? האם באמת תוכלו לזכות לחיוך של הקלה מהעולם בכך שתימנעו מייסוריי? האם באמת תוכלו להשתמש בהנאתכם החולפת כדי להסוות את הריקנות הבלתי ניתנת להסתרה שבלבכם? תוכלו לשטות בכל אחד מבני משפחתכם, אך לעולם לא תוכלו לשטות בי. כיוון שאמונתכם דלה, עד היום הזה עדיין אין לכם היכולת למצוא אף אחת מהנאות החיים. עצתי לכם: מוטב להעביר מחצית מחייכם בכנות למעני ולא להעביר את כל חייכם בבינוניות וחיי הבל למען הבשר, ולשאת את כל הייסורים שבקושי ניתן לשאת. מה תשיגו אם תוקירו את עצמכם כל כך, עד שתימלטו מייסוריי? מה תשיגו אם תסתתרו מייסוריי הרגעיים אך תקבלו בושה נצחית, ייסורי נצח? למעשה, לא אכפיף איש לרצוני. אם בן אדם באמת מוכן להישמע לכל תוכניותיי, יחסי אליו לא יהיה רע. אך אני דורש שכל בני האדם יאמינו בי, בדיוק כמו שאיוב האמין בי, ביהוה. אם אמונתכם רבה מאמונת תומא, אשבח את אמונתכם, ובנאמנותכם תמצאו את אושרי, וללא ספק תמצאו את כבודי בימי חייכם. עם זאת, מי שמאמין בעולם ובשטן הקשה את לבו, בדומה להמונים בעיר סדום. גרגירי חול נישאים ברוח לעיניהם והמנחות של השטן בפיהם. לבם שהלך שולל שייך מזמן לשטן, שעשק את העולם, והשד עתיק היומין בוזז כמעט את כל מחשבותיהם. כך, האמונה של האנושות חלפה עם הרוח, והאנושות אפילו לא מסוגלת להבחין בעבודתי. כל שביכולתה לעשות הוא להתמודד עם המצב או לנתח אותו בצורה גסה, מפני שרעל השטן כבר מושל בה.

אכבוש את האנושות מפני שבראתי אותה פעם, ומפני שיתר על כן, היא נהנתה מכל דברי השפע שבראתי. אולם בני האנוש דחו אותי, ואני לא קיים בלבם. הם רואים בי נטל על חייהם. גרוע מכך, ניכר שבני האדם ראו אותי אך דחו אותי וחשבו על כל דרך אפשרית להביס אותי. בני האדם לא מניחים לי לטפל בהם באופן רציני או לדרוש מהם דרישות מחמירות. הם גם לא מאפשרים את משפטי ואת ייסוריי על חטאיהם. הם לא מוצאים עניין בטיפול כזה, אלא מוטרדים ממנו. על כן, תפקידי הוא להביס את האנושות שאוכלת ושותה ממני ושמחה בי, אך לא מכירה אותי. אפרוק את בני האדם האלה מנשקם, ואחר כך, אשוב למקום משכני עם מלאכיי וכבודי. זאת משום שהתנהגותם של בני האדם שברה את לבי לחלוטין ושברה את עבודתי לחתיכות זה מכבר. אני רוצה להשיב לעצמי את הכבוד שהשטן גנב, בטרם הסתלק לו בשמחה והניח לאנושות להמשיך בחייה, להמשיך "לחיות ולעבוד בשלום," להמשיך "לעבוד את האדמה," מבלי שאני מתערב בחייה. אך עתה אשיב לעצמי את כבודי במלואו מידי השטן, אשיב את הכבוד שיצקתי לתוך האדם בבריאת העולם, ולעולם לא אשוב להעניק אותו לאנושות שעל פני האדמה. זאת משום שלא זו בלבד שבני האדם לא מצליחים לשמר את כבודי, אלא שבמקום זאת הם מחליפים אותו בצלם השטן. בני אדם לא מוקירים את בואי והם לא יעריכו את ימי כבודי. הם לא מתענגים על קבלת ייסוריי, וקל וחומר שהם לא מוכנים להשיב לי את כבודי. הם גם לא מוכנים להשליך מעליהם את רעל השטן. בני האדם מתעתעים בי ללא הרף והם תמיד עוטים את חיוכיהם הבהירים ואת ארשת פניהם השמחה. הם לא מודעים לעומק הקדרות שהאנושות תעמוד בפניה לאחר שכבודי ינטוש אותם, והם בייחוד לא מודעים לכך שכשיבוא יומי לאנושות כולה, יהיה להם קשה יותר מאשר לבני האדם בתקופתו של נוח. זאת משום שהם לא יודעים איזו קדרות ירדה על עם ישראל כשכבודי עזב אותו. זאת משום שעם בוא השחר, האדם שוכח כמה קשה לעבור את חשכת הלילה. כשהשמש תשקע שוב ותשתרר החשיכה, האדם יתאבל שוב ויחשוק את שיניו בחשיכה. האם שכחתם כמה קשה היה לבני ישראל לשאת ייסורים כאלה, כשכבודי עזב אותם? הימים הנוכחיים הם הימים שבהם אתם רואים את כבודי, ואלה הם גם ימי הכבוד שאתם עוברים עמי. האדם יתאבל בחשיכה כשכבודי יעזוב את האדמה המזוהמת. הימים הנוכחיים הם ימי הכבוד שבהם אני עושה את עבודתי, ואלה הם גם הימים שבהם אני פוטר את האנושות מייסורים, מפני שלא אעבור את הזמנים הקשים והמכאיבים יחד עם בני האדם. אני רוצה רק כיבוש מוחלט של האנושות וניצחון מוחלט על השטן הטמון באנושות.

מתוך 'הדבר מופיע בבשר'

כנסיית האל הכול יכול נוצרה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול – ישוע האדון ששב – המשיח של אחרית הימים, וגם תחת שיפוטו וייסורו הצודקים. הכנסייה כוללת את כול אלו שמקבלים באמת ובתמים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, אשר דבר האל כובש ומושיע אותם. את הכנסייה ייסד אך ורק האל הכול יכול, באופן אישי. הוא מנהיג ורועה את הכנסייה באופן אישי - אף אדם לא ייסד את הכנסייה. זוהי עובדה שבה מכירים כל האנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול.