מציעים לאל את ההקרבה היקרה מכל

ברק ממזרח | מציעים לאל את ההקרבה היקרה מכל

I
אחרי שנים של קושי, מיוסר ומזוכך, האדם לבסוף נראה שחוק.
תהילה, רומנטיקה, כעת אבודים.
הוא כעת מבין את האמת על היותו אדם, ומסירות האל.
על כן יציע את ההקרבה היקרה מכל לאלוהיו, המחייך מטה עליו.
על כן יציע את ההקרבה היקרה מכל לאלוהיו, המחייך מטה עליו.

דרמה מוסיקלית | סיפורה של סייאושן 'השיבה'

ברק ממזרח | דרמה מוסיקלית | סיפורה של סייאושן 'השיבה'

האל הכול יכול אומר: "כשאתם עייפים, וכשאתם מתחילים לחוש באומללות של העולם, אל תתבלבלו ואל תבכו. האל הכול יכול, הצופה, יקבל את בואכם בכל עת. הוא נמצא לצדכם וצופה בכם, וממתין שתחזרו. הוא מחכה ליום שבו זיכרונכם יחזור לפתע ..." ('הדבר מופיע בבשר'). בדיוק ברגע שבו סייאושן, שנותרה פצועה וחבולה בידי העולם הזה, מוותרת על עצמה מתוך ייאוש, אהבתו של האל הכול יכול מגיעה אליה ולבה ניעור...

דרמה מוסיקלית | סיפורה של סייאושן 'החיים באולם הנשפים'

ברק ממזרח | דרמה מוסיקלית | סיפורה של סייאושן 'החיים באולם הנשפים'

העולם הזה הטמיע ובלע בהדרגה את סייאושן בעודה חייה מתחת למסכתה. היא איבדה את כבודה בדרכיו הנתעבות של העולם המרושע הזה...

מחול ושיר | אמונה תקווה אהבה | דרמה מוסיקלית 'סיפורה של סייאושן'

הברק ממזרח | מחול ושיר | אמונה תקווה אהבה | דרמה מוסיקלית 'סיפורה של סייאושן'

סייאושן הייתה נוצרייה טהורה וטובת לב שתמיד התייחסה לחבריה ביושר, אך אלו, כשהדברים נטו לטובתם, הפכו לאויביה. לאחר שחוותה טרגדיה כזאת, סייאושן נאלצה לנטוש את לבה הכנה ואת עקרונותיה משכבר. היא החלה לבגוד במצפונה הטוב ובנפשה הטובה, ושקעה בביצת עולם הרשע. כאשר היא איבדה את אצילותה ועלתה על דרך השחיתות המוסרית, היא נרמסה על ידי העולם ונמלאה צלקות ופצעים. היא הגיעה למבוי סתום, וברגע של ייאוש כאשר ויתרה כבר על כל תקווה, קריאתו הכנה של האל הכול יכול סוף כל סוף עוררה את לבה ונפשה של סייאושן...

הסרטון ‘אמונה באלוהים’ | האם הישמעות לבעלי השררה זהה באמת להישמעות לאלוהים?

הברק ממזרח | הסרטון ‘אמונה באלוהים’ | האם הישמעות לבעלי השררה זהה באמת להישמעות לאלוהים?

בכתבי הקודש, פאולוס אמר, "כל אדם יהיה כפוף לרשויות השלטון, שהרי אין שלטון שאינם מטעמו של אלוהים, והשלטונות הנוכחיים נקבעו מטעם אלוהים. לכן, כל מי שמתנגד לשלטון מתנגד לצו האל, ומי שמתנגד יקבל על עצמו עינויים" (האיגרת אל הרומים י"ג 1-2). כיצד עלינו המאמינים להתייחס לבעלי השררה? האם הישמעות לבעלי השררה זהה באמת להישמעות לאלוהים?

חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

כשפטרוס יוסר על ידי אלוהים, הוא התפלל: "אלי, סורר הוא גופי, ואתה מייסר אותי ושופט אותי. הייסורים והשיפוט שלך מסבים לי שמחה, ואפילו אם אינך רוצה בי, בשיפוטך אני רואה את טבעך הקדוש והצודק. כשאתה שופט אותי כדי שאחרים יראו בשיפוטך את טבעך הצודק, אני חש סיפוק. אם הדבר יכול לחשוף את טבעך ולאפשר לכל הבריות לחזות בטבעך הצודק, ואם זה יכול לזכך את אהבתי אליך כך שאוכל לזכות בתדמית של אדם צדיק, אזי טוב הוא שיפוטך, שכן כזה הוא רצונך הרחום. אני יודע שעדיין קיימת בי מרדנות רבה, ושאני עדיין לא ראוי להתייצב בפניך. רצוני הוא שתשפוט אותי עוד יותר, בין אם על ידי סביבה עוינת או על ידי תלאות קשות – אין זה משנה כיצד תשפוט אותי, יהיה לזה ערך רב עבורי. אהבתך כה עמוקה, ואני מוכן למסור עצמי לרחמיך ללא שום תלונות." זה הידע שזכה בו פטרוס לאחר שחווה את עבודתו של אלוהים, וזו גם עדות לאהבתו כלפי אלוהים. כיום, אתם כבר נכבשתם, אבל כיצד התבטא בכם כיבוש זה? יש שאומרים, "כיבושי הוא החסד העילאי והתרוממות הרוח העילאית שמעניק אלוהים. רק עכשיו מבין אני שחיי האדם ריקניים וחסרי חשיבות. החיים הם חסרי תכלית, אני מעדיף למות. על אף שהאדם מעביר את חייו בהתרוצצויות, בהולדת ילדים ובגידולם דור אחר דור, בסופו של דבר הוא נותר בלי כלום. היום, רק לאחר שנכבשתי בידי אלוהים, נוכחתי שאין ערך בחיים כאלה – אלו באמת חיים חסרי משמעות. אני יכול פשוט למות ולגמור עם העניין!" האם אנשים כאלה שנכבשו יכולים להתקבל לנחלתו של אלוהים? האם הם יכולים להוות דוגמה מייצגת או מודל לחיקוי? אנשים כאלה הם דוגמה לפסיביות, אין להם שום שאיפות, והם אינם שואפים להשתפר! על אף שהם נחשבים לאנשים שנכבשו, לא ניתן להביא אנשים פסיביים כאלה לידי שלמות. לקראת סוף חייו, לאחר שהוא הובא לידי שלמות, פטרוס אמר: "אלי! אם הייתי יכול לחיות עוד מספר שנים, הייתי רוצה להעמיק ולזכך את אהבתי אליך עוד יותר." ממש לפני שעמדו לצלוב אותו, פטרוס התפלל בלבו, "אלי! זמנך הגיע, הזמן שהועדת לי הגיע. אני חייב להיצלב עבורך, אני חייב לשאת בעדות הזו עבורך, וכולי תקווה שאהבתי יכולה לספק את דרישותיך ולהזדכך עוד יותר. היום, עצם העובדה שאני יכול למות למענך ולהיצלב למענך, מנחמת ומרגיעה אותי, שכן אין דבר יותר משביע רצון עבורי מאשר להיצלב למענך ולספק את רצונותיך ומאשר האפשרות להעניק לך את עצמי ולהקריב את חיי למענך. אלי! אתה כה חביב! אילו היית מתיר לי להמשיך לחיות, הייתי מוכן לאהוב אותך אפילו עוד יותר. כל עוד אני חי, אוהב אותך. הייתי רוצה לאהוב אותך יותר לעומק. אתה שופט אותי, מייסר אותי ומנסה אותי משום שאיני אדם צדיק, משום שחטאתי. וטבעך הצודק מתחוור לי עוד יותר. זו ברכה עבורי, משום שאני מסוגל לאהוב אותך יותר לעומק ומשום שאני מוכן לאהוב אותך בצורה זו גם אם אינך אוהב אותי. אני מוכן לחזות בטבעך הצודק, שכן זה מאפשר לי עוד יותר לחיות חיים בעלי משמעות. אני מרגיש שלחיי כעת יש יותר משמעות משום שנצלבתי למענך, ולמות למענך זה דבר משמעותי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שבע רצון, שכן אני יודע מעט מאוד אודותיך, אני יודע שאיני מסוגל לספק את רצונותיך בשלמות, וכן שלא השבתי לך מספיק כגמולך. בחיי, לא הייתי יכול להשיב לך את כל-כולי – אני מאוד רחוק מכך. בעודי מביט לאחור על הרגע הזה, אני מרגיש שאני חייב לך רבות, ולרשותי עומד רק הרגע הזה כדי לכפר על כל טעויותיי ועל כל האהבה שלא השבתי לך."