מזמור דברי אלוהים | התגלמות אלוהים באחרית הימים בעיקר עושה את עבודת המילה

ברק ממזרח | מזמור דברי אלוהים | התגלמות אלוהים באחרית הימים בעיקר עושה את עבודת המילה

I
התגלמותו של האל באחרית הימים
מסיימת את עידן החסד ודוברת מלים המביאות לידי שלמות ונאורות,
המסלקות תפיסת האל המעורפלת מלב האדם.
ישוע ביצע את העבודה שהיתה שונה.
הוא חולל ניסים וריפא את החולים,
הטיף את בשורת מלכות השמיים,
ונצלב כדי לגאול את האנושות כולה.
לכן האדם חשב שכך אלוהים יהיה תמיד.
התגלמות אלוהים באחרית הימים מקיימת וחושפת הכול במלים.
בדבריו אתם רואים מה שהוא; בדבריו אתם רואים שהוא האל.

Hebrew Praise Songs | “לצדך לאורך כל הדרך” | God is my Dependence

הברק ממזרח | Hebrew Praise Songs | “לצדך לאורך כל הדרך” | God is my Dependence

מזמור
לצדך לאורך כל הדרך
הייתי כסירה הנסחפת בים.
בחרת בי והובלתני למקום מבטחים.
כעת, בחיק משפחתך, בחוּמה של אהבתך, השלווה היא נחלתי.
אתה מברך אותי, מוסר את דברי שפיטתך.
עדיין איני מוקיר את חסדך.
תכופות מתמרד, פוגע איכשהו בלבך.
אך אינך מתייחס אליי לפי חטאיי, אלא עובד למען ישועתי.
כשאני רחוק, אתה קורא לי לסגת מהסכנה.
כשאני מתמרד, אתה מסתיר את פניך וחשכה אופפת אותי.
כשאני שב אליך, אתה נוהג ברחמים, מחייך ומחבק.
כשהשטן מצליף בי, אתה מרפא את פצעיי ומחמם את לבי.
כשהשטן מכאיב לי, אתה עומד לצדי בניסיון.
בקרוב יעלה השחר והשמיים יזהרו בכחול כמקודם,
כשאתה נמצא איתי.

רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

ברק ממזרח |רק אהבת האל היא אמונת אמת באלוהים

כיום, כשאתם רוצים לאהוב את אלוהים ולהכיר אותו, מצד אחד, עליכם לעבור מצוקה וזיכוך, ומצד שני, עליכם לשלם מחיר. אף לקח לא מעמיק כמו הלקח של אהבת האל, ואפשר לומר שהלקח שבני האדם לומדים מחיים שלמים של אמונה הוא איך לאהוב את אלוהים. כלומר, אם אתם מאמינים באלוהים, עליכם לאהוב את אלוהים. אם אתם רק מאמינים באלוהים אך אתם לא אוהבים אותו, ולא הכרתם את אלוהים, ומעולם לא אהבתם את אלוהים אהבת אמת בכל לבכם, הרי שאמונתכם באלוהים חסרת כל תועלת. אם באמונתכם באלוהים, אתם לא אוהבים את אלוהים, הרי שחייכם הם לשווא וכל חייכם הם החיים העלובים ביותר בעולם. אם במשך כל ימי חייכם מעולם לא אהבתם את אלוהים או ריציתם אותו, מה הטעם שאתם חיים? ומה הטעם שאתם מאמינים באלוהים? האין זה מאמץ מבוזבז? כלומר, אם בני האדם אמורים להאמין באלוהים ולאהוב אותו, הרי שעליהם לשלם מחיר. במקום לנסות לנהוג באופן מסוים כלפי חוץ, עליהם לחפש תובנה אמיתית בעומק לבם. אם אתם מתלהבים משירים וריקודים, אבל לא מסוגלים להנהיג את האמת, האם אפשר לומר שאתם אוהבים את אלוהים? אהבת האל דורשת חיפוש של רצון האל בכל. היא דורשת מכם לגשש בעומק לבכם כשמשהו קורה לכם, בניסיון לתפוס את רצון האל, ולהבין מהו רצון האל בנוגע לעניין הזה, מה הוא רוצה שתשיגו וכיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. לדוגמה: קורה משהו שמאלץ אתכם לחוות מצוקה. בשלב הזה, עליכם להבין את רצון האל ולהבין כיצד עליכם להיות מודעים לרצונו. אסור לכם לְרַצות את עצמכם. קודם כל, שימו את עצמכם בצד. אין דבר נתעב יותר מהבשר והדם. עליכם לשאוף לְרַצות את אלוהים ועליכם למלא את חובתכם. עם מחשבות כאלה בראשכם, אלוהים יעניק לכם נאורות מיוחדת בנוגע לעניין הזה וגם לבכם ימצא מנוח. כשקורה לכם משהו, בין שהוא גדול או קטן, עליכם לשים את עצמכם בצד ולהתייחס לרצונות הבשר והדם כאלוהים העלובים ביותר. ככל שתְּרַצו יותר את הבשר והדם, כך הם ירשו לעצמם יותר – אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד, וככל שהמצב הזה יימשך, כך תאהבו יותר את הבשר והדם. לבשר והדם יש תמיד רצונות ראוותניים, הם תמיד דורשים שתְּרַצו אותם ותשביעו את רצונם בלבכם, בין שבמזון שאתם אוכלים, בבגדים שאתם לובשים, בזעם מתפרץ, בכניעה לחולשותיכם ולעצלותכם... ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך יגדלו רצונותיהם וכך הם יתהוללו יותר, עד למצב שבו הבשר והדם האנושיים מפתחים תפיסות עמוקות עוד יותר וממרים את פיו של אלוהים, מרוממים את עצמם ומטילים ספק בעבודתו של אלוהים. ככל שאתם מְרַצים יותר את הבשר והדם, כך גדלות חולשות הבשר והדם – תמיד תרגישו שאיש לא מזדהה עם חולשותיכם, תמיד תאמינו שאלוהים הרחיק לכת, ותאמרו: "איך יכול אלוהים להיות נוקשה כל כך? למה שלא יקל קצת על בני האדם?" כאשר בני אדם מספקים את בשרם ודמם ומוקירים אותם יותר מדי, הם מוותרים על עצמם. אם אתם אוהבים את אלוהים באמת, ולא מְרַצים את הבשר והדם, אתם תבינו שכל מה שאלוהים עושה הוא נכון כל כך וטוב כל כך, ושהאופן שבו הוא מקלל את מרדנותכם ושופט את היותכם חוטאים הוא מוצדק. יהיו זמנים שבהם אלוהים ייסר אתכם ויטיל עליכם משמעת, ויקים סביבה שתמתן אתכם ותאלץ אתכם לבוא בפניו – ותמיד תרגישו שמעשיו של אלוהים הם נפלאים. לכן תרגישו כאילו אין כאב רב ושאלוהים נהדר כל כך. אם תיכנעו לחולשות הבשר והדם ותאמרו שאלוהים מגזים, תמיד תרגישו כאב ותמיד תהיו מדוכאים. אתם לא תבינו את עבודתו של אלוהים, ויהיה לכם נדמה שאלוהים כלל לא מבין את חולשתו של האדם ולא מודע למצוקת האדם. על כן תרגישו אומללים ובודדים, כאילו נעשתה לכם עוולה גדולה, ובשלב הזה תתחילו להתלונן. ככל שתיכנעו כך לחולשות הבשר והדם, כך תחשבו יותר שאלוהים מגזים, עד שתיקלעו למצב כל כך קשה שתתכחשו לעבודתו של אלוהים ותתחילו להתנגד לאלוהים ולהתמלא במרדנות. לכן עליכם להתמרד בבשר, ולא להיכנע לו: בעלכם, רעייתכם, ילדיכם, עתידכם, נישואיכם, משפחתכם – אף אחד מהם לא חשובים! עליכם לגמור בדעתכם כך: "רק אלוהים נמצא בלבי ועליי לעשות הכל לְרַצות את אלוהים ולא לְרַצות את הבשר והדם". אם תמיד תחזיקו במחשבה הזו בדעתכם, כשתנהיגו את האמת ותשימו את עצמכם בצד, תוכלו לעשות זאת ואף בקלות. מסופר על חקלאי שראה פעם נחש על הדרך שהיה נוקשה מרוב קור. החקלאי הרים אותו והצמיד אותו לחזהו, וכשהנחש חזר לעצמו, הוא הכיש והרג את החקלאי. הבשר והדם האנושיים הוא כמו הנחש: מהות הבשר והדם היא לפגוע בחיי האדם, וכשהבשר והדם משליטים את רצונם, אתם מוותרים על חייכם. הבשר והדם שייכים לשטן. יש בהם רצונות ראוותניים, הם חושבים רק על עצמם, הם רוצים רק ליהנות מנוחות ולהתענג במנוחה – הם מתבוססים בעצלות ובבטלה ואם תְּרַצו אותם מעבר לגבול מסוים, הם ישתלטט עליכם. כלומר, אם תְּרַצו אותם הפעם, בפעם הבאה הם יבקשו עוד. תמיד יש להם רצונות ראוותניים ודרישות חדשות, והם מנצלים את כניעתכם לבשרכם ודמכם כדי לגרום לכם להוקיר אותם אף יותר וליהנות ממה שיש להם להציע – ואם לא תתגברו עליהם, בסופו של דבר תוותרו על עצמכם. השאלות אם תוכלו לזכות בחיים בפני אלוהים ומה תהיה אחריתכם תלויות במרד שלכם בבשר. אלוהים הושיע אתכם ובחר בכם והועיד אתכם, אך אם אתם לא מוכנים לְרַצות אותו כיום, לא מוכנים להנהיג את האמת; לא מוכנים למרוד בבשר בלב האוהב את אלוהים באמת, הרי שבסופו של דבר תהרסו את עצמכם ותסבלו כאב עז. אם תמיד תיכנעו לבשר והדם, עם הזמן השטן יכרסם אתכם מבפנים ויותיר אתכם ללא חיים וללא מגע עם רוח האל, עד שיבוא יום שבו תהיו מלאים בחושך. כשתחיו בחושך, כבר תהיו שבויים בידי השטן, אלוהים כבר לא יהיה בידיכם, ובשלב הזה תתכחשו לקיומו של אלוהים ותנטשו אותו. על כן, אם אתם רוצים לאהוב את אלוהים, עליכם לשלם את המחיר בכאב ולסבול מצוקה. אין צורך בלהט ומצוקה חיצוניים, בקריאה נוספת ובהתרוצצות נוספת. במקום זאת, עליכם לשים בצד את הדברים שבתוככם: את המחשבות הראוותניות והאינטרסים האישיים ואת שיקוליכם, תפיסותיכם ומניעיכם. זה רצון האל.

חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

חוויותיו של פטרוס: הידע שלו על ייסורים ושיפוט

כשפטרוס יוסר על ידי אלוהים, הוא התפלל: "אלי, סורר הוא גופי, ואתה מייסר אותי ושופט אותי. הייסורים והשיפוט שלך מסבים לי שמחה, ואפילו אם אינך רוצה בי, בשיפוטך אני רואה את טבעך הקדוש והצודק. כשאתה שופט אותי כדי שאחרים יראו בשיפוטך את טבעך הצודק, אני חש סיפוק. אם הדבר יכול לחשוף את טבעך ולאפשר לכל הבריות לחזות בטבעך הצודק, ואם זה יכול לזכך את אהבתי אליך כך שאוכל לזכות בתדמית של אדם צדיק, אזי טוב הוא שיפוטך, שכן כזה הוא רצונך הרחום. אני יודע שעדיין קיימת בי מרדנות רבה, ושאני עדיין לא ראוי להתייצב בפניך. רצוני הוא שתשפוט אותי עוד יותר, בין אם על ידי סביבה עוינת או על ידי תלאות קשות – אין זה משנה כיצד תשפוט אותי, יהיה לזה ערך רב עבורי. אהבתך כה עמוקה, ואני מוכן למסור עצמי לרחמיך ללא שום תלונות." זה הידע שזכה בו פטרוס לאחר שחווה את עבודתו של אלוהים, וזו גם עדות לאהבתו כלפי אלוהים. כיום, אתם כבר נכבשתם, אבל כיצד התבטא בכם כיבוש זה? יש שאומרים, "כיבושי הוא החסד העילאי והתרוממות הרוח העילאית שמעניק אלוהים. רק עכשיו מבין אני שחיי האדם ריקניים וחסרי חשיבות. החיים הם חסרי תכלית, אני מעדיף למות. על אף שהאדם מעביר את חייו בהתרוצצויות, בהולדת ילדים ובגידולם דור אחר דור, בסופו של דבר הוא נותר בלי כלום. היום, רק לאחר שנכבשתי בידי אלוהים, נוכחתי שאין ערך בחיים כאלה – אלו באמת חיים חסרי משמעות. אני יכול פשוט למות ולגמור עם העניין!" האם אנשים כאלה שנכבשו יכולים להתקבל לנחלתו של אלוהים? האם הם יכולים להוות דוגמה מייצגת או מודל לחיקוי? אנשים כאלה הם דוגמה לפסיביות, אין להם שום שאיפות, והם אינם שואפים להשתפר! על אף שהם נחשבים לאנשים שנכבשו, לא ניתן להביא אנשים פסיביים כאלה לידי שלמות. לקראת סוף חייו, לאחר שהוא הובא לידי שלמות, פטרוס אמר: "אלי! אם הייתי יכול לחיות עוד מספר שנים, הייתי רוצה להעמיק ולזכך את אהבתי אליך עוד יותר." ממש לפני שעמדו לצלוב אותו, פטרוס התפלל בלבו, "אלי! זמנך הגיע, הזמן שהועדת לי הגיע. אני חייב להיצלב עבורך, אני חייב לשאת בעדות הזו עבורך, וכולי תקווה שאהבתי יכולה לספק את דרישותיך ולהזדכך עוד יותר. היום, עצם העובדה שאני יכול למות למענך ולהיצלב למענך, מנחמת ומרגיעה אותי, שכן אין דבר יותר משביע רצון עבורי מאשר להיצלב למענך ולספק את רצונותיך ומאשר האפשרות להעניק לך את עצמי ולהקריב את חיי למענך. אלי! אתה כה חביב! אילו היית מתיר לי להמשיך לחיות, הייתי מוכן לאהוב אותך אפילו עוד יותר. כל עוד אני חי, אוהב אותך. הייתי רוצה לאהוב אותך יותר לעומק. אתה שופט אותי, מייסר אותי ומנסה אותי משום שאיני אדם צדיק, משום שחטאתי. וטבעך הצודק מתחוור לי עוד יותר. זו ברכה עבורי, משום שאני מסוגל לאהוב אותך יותר לעומק ומשום שאני מוכן לאהוב אותך בצורה זו גם אם אינך אוהב אותי. אני מוכן לחזות בטבעך הצודק, שכן זה מאפשר לי עוד יותר לחיות חיים בעלי משמעות. אני מרגיש שלחיי כעת יש יותר משמעות משום שנצלבתי למענך, ולמות למענך זה דבר משמעותי. למרות זאת, אני עדיין לא מרגיש שבע רצון, שכן אני יודע מעט מאוד אודותיך, אני יודע שאיני מסוגל לספק את רצונותיך בשלמות, וכן שלא השבתי לך מספיק כגמולך. בחיי, לא הייתי יכול להשיב לך את כל-כולי – אני מאוד רחוק מכך. בעודי מביט לאחור על הרגע הזה, אני מרגיש שאני חייב לך רבות, ולרשותי עומד רק הרגע הזה כדי לכפר על כל טעויותיי ועל כל האהבה שלא השבתי לך."

אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה

הברק ממזרח | אלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה

בראשית אלוהים נח. לא היו בני אדם או כול דבר אחר על פני האדמה באותה עת ואלוהים לא עשה כול עבודה. אלוהים החל בעבודת הניהול שלו רק לאחר שהאנושות החלה להתקיים ולאחר שהושחתה. משלב זה והלאה, אלוהים לא נח עוד אלא החל להעסיק את עצמו בקרב האנושות. מנוחתו של אלוהים הופסקה בגלל השחתתה של האנושות וכן בגלל המרד של הארכי-מלאך. אם אלוהים לא יביס את השטן ויושיע את האנושות שהושחתה, הוא לעולם לא יוכל עוד להיווכח במנוחה. כשאין לאדם מנוחה, כך אין גם לאלוהים. כשאלוהים ייווכח במנוחה פעם נוספת, ייווכח גם האדם במנוחה. חיי המנוחה הם חיים ללא מלחמה, ללא זוהמה, ללא רשעות בלתי פוסקת. כלומר אין בהם הטרדות מצד השטן (המילה "שטן" מתייחסת כאן לכוחות עוינים), השחתה על ידי השטן וכן פלישה של כול כוח שהוא המתנגד לאלוהים. כול דבר נוהג לפי מינו וסוגד לאדון הבריאה. השמיים והארץ שלווים לחלוטין. אלה הם חיי המנוחה של האנושות. כשאלוהים ייווכח במנוחה, לא תיוותר עוד רשעות על פני האדמה ולא תהיה עוד פלישה של כוחות עוינים כלשהם. גם האנושות תיווכח בעולם חדש. היא לא תהיה עוד אנושות שהושחתה על ידי השטן, אלא אנושות שנושעה לאחר שהושחתה על ידי השטן. יום המנוחה של האנושות הוא גם יום המנוחה של אלוהים. אלוהים איבד את מנוחתו בגלל אי-יכולתה של האנושות להיווכח במנוחה ולא משום שלא יכול היה לנוח במקור. היווכחות במנוחה אין פירושה שכול הדברים יחדלו מלנוע או מלהתפתח, ואין פירושה שאלוהים יחדל מלעבוד או שהאדם יחדל מלחיות. הסימן להיווכחות במנוחה הוא כזה: השטן הושמד, אותם רשעים שהצטרפו לשטן במעשיו הרעים נענשו וחוסלו. כול הכוחות העוינים לאלוהים חדלים מלהתקיים. היווכחותו של אלוהים במנוחה פירושה שהוא לא יבצע עוד את עבודתו, ישועת האנושות. היווכחותה של האנושות במנוחה פירושה שכול האנושות תחיה באורו של אלוהים ובין ברכותיו. לא תהיה כול השחתה מצד השטן ולא יתרחשו דברי רשע כלשהם. האנושות תחיה באופן רגיל על פני האדמה, ואלוהים ידאג לה. כשאלוהים והאדם ייווכחו יחד במנוחה, משמעות הדבר תהיה שהאנושות נושעה ושהשטן הושמד, שעבודתו של אלוהים בקרב בני האדם הסתיימה לגמרי. אלוהים לא ימשיך עוד לעבוד בקרב בני האדם והאדם לא יחיה עוד בתחומו של השטן. לפיכך אלוהים לא יהיה עוד עסוק והאדם לא יתרוצץ עוד במרחב. אלוהים והאדם ייווכחו במנוחה בעת ובעונה אחת. אלוהים ישוב לעמדתו המקורית וכול אדם ישוב למקומו המתאים. אלה הם היעדים שאלוהים והאדם ישכנו בהם בהתאמה, לאחר סיום כול ניהולו של אלוהים. לאלוהים יש היעד שלו ולאדם יש היעד שלו. בעת מנוחה, אלוהים יוסיף להנחות את האנושות כולה בחייה על פני האדמה. כשהוא באורו של אלוהים, האדם יעבוד את האל האמיתי האחד שבשמיים. אלוהים לא יחיה עוד בקרב האנושות וגם האדם לא יוכל לחיות עם אלוהים ביעד של אלוהים. אלוהים והאדם אינם יכולים לחיות באותו עולם, אלא לכול אחד מהם אורח חיים המתאים לו. אלוהים הוא שמנחה את האנושות כולה, ואילו האנושות כולה היא תמצית עבודת הניהול של אלוהים. האנושות היא שמובלת. במהותה, האנושות אינה דומה לאלוהים. לנוח פירושו לשוב למקומך המקורי. לפיכך כשאלוהים נוכח במנוחה, פירוש הדבר הוא שאלוהים שב למקומו המקורי. אלוהים לא יחיה עוד על פני האדמה ולא יהיה שותף לשמחה ולסבל של האנושות כשהוא בקרב האנושות. כשהאנושות תיווכח במנוחה, פירוש הדבר הוא שהאדם ייעשה לבריאה אמיתית. האנושות תסגוד לאלוהים מעל פני האדמה ותחיה חיים אנושיים רגילים. בני אדם לא ימרדו עוד באלוהים ולא יתנגדו לו. הם ישובו לחיים המקוריים של אדם וחווה. אלה הם החיים והיעדים של אלוהים והאנושות בהתאמה, לאחר שייווכחו במנוחה. תבוסתו של השטן היא מגמה בלתי נמנעת במלחמה בין אלוהים לשטן. בדרך זו, היווכחותו של אלוהים במנוחה לאחר השלמת עבודת הניהול שלו וישועתו המוחלטת של האדם והיווכחותו במנוחה, נעשות אף הן למגמות בלתי נמנעות. מקום מנוחתו של האדם הוא על פני האדמה ומקום מנוחתו של אלוהים הוא בשמיים. כשהאדם ינוח, הוא יעבוד את אלוהים וגם יחיה על פני האדמה, וכשאלוהים ינוח, הוא ינחה את החלק הנותר של האנושות. הוא ינחה אותו מן השמיים ולא מן הארץ. אלוהים יהיה עדיין הרוח, ואילו האדם יהיה עדיין בשר ודם. לאלוהים ולאדם יש דרכים שונות לנוח. כשאלוהים ינוח, הוא יבוא ויופיע בקרב בני האדם. כשהאדם ינוח, הוא יונחה על ידי אלוהים לבקר בשמיים ואף ליהנות מן החיים בשמיים. לאחר שאלוהים והאדם ייווכחו במנוחה, השטן לא יתקיים עוד, וכמו השטן, אותם רשעים גם הם לא יתקיימו עוד. בטרם ייווכחו אלוהים והאדם במנוחה, אותם רשעים שרדפו בעבר את אלוהים על פני האדמה והאויבים שמרדו בו על פני האדמה, כבר יושמדו. הם יושמדו על ידי האסונות הגדולים באחרית הימים. לאחר שאותם רשעים יושמדו לחלוטין, הארץ לא תדע עוד הטרדות מצד השטן. האנושות תזכה בישועה מלאה ורק אז עבודתו של אלוהים תסתיים לחלוטין. אלה הן הדרישות המוקדמות להיווכחותם של אלוהים והאדם במנוחה.

ברק ממזרח | האמירה החמש עשרה

ברק ממזרח | האמירה החמש עשרה

האדם הוא יצור חסר הכרה עצמית. אולם על אף שהוא לא מסוגל להכיר את עצמו, הוא מכיר כל דבר אחר כמו את כף ידו, כאילו הוא מעביר את הדברים האחרים בביקורת ומאשר אותם לפני שהוא אומר או עושה משהו, וכאילו הוא בוחן את כל הדברים האחרים לפניי ולפנים, לרבות מצבם הנפשי. הדבר נכון לגבי כל בני האנוש. האדם נכנס כיום לעידן המלכות, אך אופיו נותר כשהיה. בפניי, הוא פועל בהתאם לאופן פעולתי שלי, אך מאחורי גבי, הוא עדיין עוסק ב"ענייניו" הייחודיים. אולם כשהוא מסיים את ענייניו ומתייצב שוב לפניי, נדמה שהוא אדם אחר – הוא רגוע ברוב חוצפתו, פניו שלווים ודופק לבו יציב. זה בדיוק מה שהופך את האדם לנתעב כל כך, הלא כן? כמה בני אדם הם לגמרי דו-פרצופיים, ומציגים לי פרצוף אחד ואת השני חושפים מאחורי גבי? כמה בני אדם הם כמו שה בן יומו בפניי, אך הופכים לנמר רעבתן מאחורי גבי, ואז הופכים לציפור קטנה המתעופפת בעליזות מעל הגבעות? כמה בני אדם מפגינים תכליתיות ונחישות לפניי? כמה בני אדם באים אליי בחיפוש צמא ומשתוקק אחר דבריי, אך מואסים בהם ומתכחשים אליהם מאחורי גבי, כאילו דבריי קשים מנשוא? פעמים כה רבות, ויתרתי על תליית תקווה באנושות משום שראיתי שאויבי השחית אותה; פעמים כה רבות, ראיתי את האדם ניגש אליי בבכי ומתחנן למחילה, אך משום חוסר הכבוד העצמי וחוסר תקנה העיקש שלו, עצמתי את עיניי לנוכח מעשיו בכעס, אפילו כשלבו היה ישר וכוונותיו היו כנות; פעמים כה רבות, אני רואה שהאדם מסוגל להאמין ולשתף איתי פעולה, ורואה שנדמה שהוא חבוק בזרועותיי וטועם מחום החיבוק; פעמים כה רבות, ראיתי את התמימות, החיוניות והחביבות של עמי הנבחר, ואני תמיד מתענג על הדברים האלה בלבי. בני אנוש לא יודעים ליהנות מהברכות שהועדתי להם, משום שהם לא יודעים מה פירושם האמיתי של ברכה וסבל. זו הסיבה לכך שהאנושות אינה כנה בשום אופן בחיפושה אחריי. אילו לא היה יום מחר, מי מבין בני האדם הניצבים בפניי היה צחור כשלג וזך כאבן ירקן טהורה? אהבתכם כלפיי היא לא דבר שניתן לקבל תמורתו סעודה טעימה, חליפה אופנתית, או משרה רמה בשכר נאה, הלא כן? או שמא ניתן לקבל תמורתה אהבה מהזולת? ניסיונות לא גורמים לאדם לנטוש את אהבתו כלפיי, נכון? סבל ותלאות לא יגרמו לו להתלונן על מה שהסדרתי, הלא כן? אף בן אדם מעולם לא העריך באמת את חרב פי – האדם מכיר רק את המשמעות על פני השטח מבלי להבין באמת את המשמעות העמוקה יותר. אילו בני אנוש היו מסוגלים לראות באמת את חדות חרבי, הם היו רצים כעכברושים לחוריהם. משום קהות החושים של בני האנוש, הם לא מבינים את הפירוש האמיתי של דבריי כהוא זה, ולכן אין להם מושג כמה דבריי מבעיתים, או כמה מאופיים נחשף, וכמה משחיתותם נשפטה בדברים האלה. זו הסיבה לכך שעל פי הבנתם הלקויה את דבריי, רוב בני האדם נקטו גישה פושרת ובלתי מחייבת.

ברק ממזרחברק ממזרח | שיר על אהבה מתוקה

<

 ברק ממזרח |  שיר על אהבה מתוקה
עמוק בליבי, זוהי אהבתך. כה מתוקה, אקרב אליך. דאגתי לך תמתיק את ליבי; לשרת אותך בכל נפשי. אהבתך היא שמנחה את ליבי; אלך בעיקבות אהבתך. אסיט עצמי לפי עיניך; האהבה מראה את שמחת ליבי. האהבה מראה את שמחת ליבי. עכשיו אני חי בעולם אחר, איש מלבדך אינו עמדי. אתה אוהב אותי, אני אוהב אותך; צער ויגון לא יטרידונו. צער ויגון לא יטרידונו. זיכרונות כואבים ילכו להם. זיכרונות כואבים ילכו להם. הולך אחריך באהבה, אני קרוב אליך; אושר ממלא אותך ואותי. רצונך נהיר לי, רק להישמע לך, לא ארצה להמרות פיך. אחיה לפניך יותר מתמיד, לא אוכל להיות שוב בלעדיך. לחשוב על דבריך ולטעום את טעמם, אוהַב את מה שיש לך ואת מה שהינך. אוהַב את מה שיש לך ואת מה שהינך. אני רוצה שתהיה חיי. אניח לך לקחת את ליבי. הו! אני אוהב אותך, אוהב אותך. נכבשתי באהבתך, לכן אני בר-מזל להיעשות שלם, לְרַצות את ליבך. הללויה! הללויה! הללויה! הללו את אלוהים. הללויה! הללויה! הללויה! הללו את אלוהים. הללויה! הללויה! הללויה! הללו את אלוהים. הללויה! הללויה! הללויה! הללו את אלוהים.

מתוך "לכו בעיקבות השה ושירו שירים חדשים"

הברק ממזרח, כנסיית האל הכול יכול נוסדה בעקבות הופעתו ועבודתו של האל הכול יכול, הביאה השנייה של ישוע אדוננו, המשיח של אחרית הימים. החברים בכנסייה הם אלה המקבלים את עבודתו של האל הכול יכול באחרית הימים, והנכבשים וניצלים באמצעות דבריו. האל הכול יכול ייסד את הכנסייה לבדו והוא שמנהיג אותה כרועה. היא במפורש לא נוסדה על ידי אדם. המשיח הוא האמת, הדרך והחיים. כבשיו של אלוהים שומעים את קול האלוהים. כל עוד תקראו את דברי האל הכול יכול, תבינו שאלוהים אכן הופיע.

   

ברק ממזרח | ג. מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

הברק ממזרח | ג. מקורה והתפתחותה של כנסיית האל הכול יכול

בעידן החסד, ישוע האדון הבטיח לחסידיו כך: "ואם אלך ואכין לכם מקום, אשוב ואקבל אתכם אליי. באשר אהיה תהיו גם אתם" (יוחנן י"ד 3). הוא גם נשא את הנבואה הבאה: "כי כברק היוצא ממזרח ומאיר עד מערב, כך יהיה גם בואו של בר האנוש" (מתי כ"ד 27). באחרית הימים, כפי שהבטיח וחזה, אלוהים התגלם שוב בבשר ודם וירד אל מזרח העולם – לסין – כדי לבצע את עבודת השיפוט, הייסור, הכיבוש והישועה באמצעות דברו, על יסוד עבודת הגאולה של ישוע האדון. בכך נתמלאו גם הנבואות מכתבי הקודש, לפיהן "השיפוט מתחיל מבית האל" ו-"מי אשר אוזן לו, ישמע נא את אשר הרוח אומרת לקהילות". עבודתו של אלוהים באחרית הימים הביאה לסיום עידן החסד והשיקה את עידן המלכות. כאשר בשורת מלכותו של האל הכול יכול התפשטה במהירות בסין היבשתית, נוצרה כנסיית האל הכול יכול. כפי שמוכיחות העובדות, כנסיית האל הכל יכול נוצרה אך ורק כתוצאה מעבודתו של אלוהים באחרית הימים – היא לא נוסדה על ידי אדם. הסיבה לכך היא שהאנשים הנבחרים בכנסיית האל הכול יכול מתפללים בשמו של האל הכול יכול, נשמעים לעבודתו ומקבלים את כל האמיתות שהוא מביע. לפיכך מובן מאליו כי אותם אנשים נבחרים מאמינים במשיח שהתגלם בבשר ודם באחרית הימים, האל המעשי שהוא רוח הקודש שהתממשה בבשר ודם – וכי הם אינם מאמינים באדם כלשהו. מבחינה חיצונית, האל הכול יכול הוא רק בר אנוש רגיל שנברא בצלם, אך במהותו הוא התגלמותה של רוח האלוהים והוא האמת, הדרך והחיים. עבודתו ודברו הם הביטוי הישיר של רוח האלוהים והם מהווים את הופעתו האישית של אלוהים. לפיכך, הוא האל המעשי שהתגלם בבשר ודם.